<h1>כל בו הלכ' ראש השנה סימן ס"ד</h1>
<h2>דף ב:</h2>
התינוקות שלא הגיעו לחינוך, אין מעכבין אותן מלתקוע בשבת שאינה של ראש השנה, כדי שילמדו. ומותר לגדול להתעסק עמהם כדי ללמדן, [ביום טוב] בין שהגיעו לחינוך בין שלא הגיעו לחינוך, שהתקיעה אינה (אסור) [אסורה] אלא משום שבות. אלה דברי הרמב"ם ז"ל. [והראב"ד ז"ל כתב] דקטן שהגיע לחינוך, אביו מתעסק עמו כדי שילמוד, אפילו בשבת הסמוכה ליום טוב, אבל קטן שלא הגיע לחינוך, הוא עצמו תוקע ביום טוב, אבל לא בשבת, וכל שכן שאין אביו מתעסק עמו. וכן דעת ה"ר יצחק ז"ל.
<h2>דף ג:</h2>
הכל חייבין לשמוע קול שופר, כהנים לויים וישראלים גרים ועבדים משוחררים, אבל נשים ועבדים וקטנים פטורין. ונראה שכיון שהנשים פטורות אין ראוי לברך על התקיעה לנשים, וכן בכל מצות עשה שהזמן גרמא כגון לולב וסוכה וכיוצא בהן. והראב"ד ז"ל כתב שאין לעכב על ידן אם רצו לברך. וכן נראה דעת ה"ר משולם ז"ל. והר"ף ז"ל כתב מכל מקום רגילים לתקוע גם בשביל נשים, וגם מברכין, ולא הוי ברכה לבטלה, מפני שמכניסות עצמן בחיוב, מידי דהוה אלולב עכ"ל. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וטומטום ואנדרוגינוס חייבין.
<h2>דף י.</h2>
שמע תקיעה אחת בשעה זו, ושניה שעה שנית, ואפילו שהה כל היום, יצא ידי חובתו, וכולן מצטרפות. והוא שישמע כל בבא מהן על סדרה, לא שישמע תרועה ואחריה שתי תקיעות, או שתי תרועות ואחריה תקיעה, וכן כל כיוצא בזה. וכן השומע ט' תקיעות מט' בני אדם, או אפילו תקיעה מזה ותקיעה מזה, בזה אחר זה, ואפילו בסירוגין, כל היום, יצא. והוא שישמע כל ט' תקיעות על הסדר, שכולן מצוה אחת הן, ולפיכך מעכבות זו את זו. אבל שמע ט' תקיעות מט' בני אדם כאחד לא יצא. ולא משום דתרי קלי לא משתמעי, דבמידי דחביב ליה יהיב דעתיה ושמע, אלא משום דבעי פשוטה לפניה ופשוטה אחריה, וליכא. דבעידנא דעביד האי תקיעה, עביד האי תרועה. וזה שאמרנו שהשומע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא, לא שנא שישמע הסימן כולו כאחד, ולא שנא מסורג, שיהיה הפסק גדול בין תקיעה לתרועה ובין תרועה לתקיעה. מיהו אם יפסיק בתוך השברים עצמן, בין ראשון לשני, ובין שני לשלישי, לא יצא, שאין להפסיק בין השברים, כמו שאין להפסיק בתרועה, וצריך לחזור ולעשות הג' בלי הפסק.
<h2>דף י:</h2>
ואין אומרים הלל בראש השנה, לפי שהוא זמן לעמוד ביראה ופחד, ולהיות כל אחד ירא וחרד מפשעיו. וכן אמר רב אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה בראש השנה וביום הכפורים. אמר להם, אפשר מלך מלכי המלכים יושב על כסא הדין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה. אך אחרי אבינו מלכנו, אומר קדיש שלם.
